פסק-דין בתיק ת"א 9927-08-08

1.         עובר לתאריך 7.1.04 היה התובע עובדה של הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת"), המבוטחת על ידי הנתבעת 2. נטען כי ביום 7.1.04, שעה שעבד התובע בשירותה של הנתבעת בשטח מועדון "האומן 17" בחיפה, הוא נתבקש לבצע עבודות טיח. בגדרן של אלו הוא נדרש לבצע עבודות קילוף טיח ישן מתיקרה. לצורך כך ניתן לו סולם העשוי מעץ. לאחר שעלה התובע על הסולם והחל לעבוד, כך טענתו, נשבר פתאום אחד משלבי הסולם עליו עמד התובע, וכתוצאה מכך הוא נפל מגובה אל הרצפה ונחבל בידו השמאלית.

            מן הנתונים שבפניי עולה כי אין עוררין על אירוע התאונה האמורה, אף על מעורבותו של סולם באירוע זה. ואולם הנתבעות מכחישות את עובדת שבירתו הפתאומית של אחד משלבי הסולם. הסולם, כך גרסת הנתבעות, היה תקין וללא דופי. נפילתו של התובע מן הסולם, איפוא, אינה קשורה כל עיקר לרשלנות נטענת של הנתבעת.

2.         כך, ככל שעסקינן בסוגיית החבות. ככל שעסקינן בשאלת גובה הנזק אין עוררין כי לתובע נותרה נכות. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - "המל"ל"). ועדה רפואית לעררים פסקה לתובע נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 10% ולאחר הפעלת תקנה 15 במלואה נפסקה לו נכות צמיתה בשיעור של 15%. סוכם כי התובע יסתמך על ממצאי המל"ל, חלף הגשת חוות דעת מטעמו. לנוכח זאת הגישו הנתבעות חוות דעת נוגדת של ד"ר מרדכי קליגמן. מכוחה עולה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5%.

3.         הונחו בפניי תחשיבי נזק. כתוצאה מכך לא ניתן היה להגיע להסדר פשרה. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעמו של התובע הוגש תצהירו-שלו וכן תצהירו של מר פרחי מנסארה (להלן - "מנסארה"), מי ששימש מנהל העבודה של התובע בעת האירוע. הנתבעות לא הגישו תצהירים מטעמן. בפתח ישיבת ההוכחות הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. לאחר מכן התיימר ב"כ התובע להתכחש לסיכום האמור. לא נעניתי לכך. לנוכח זאת הונחו בפניי סיכומי הטענות, ובהתאם לבקשה, אלו הונחו בפניי בשני מחזורים.

4.         הסוגיה המרכזית שבפניי היא בשאלת החבות. אף ככל שעסקינן בה היא ממוקדת ומאותרת. כאמור שומה עליי לבחון אך ורק האם התאונה התרחשה כתוצאה משבירת שלב בסולם האמור. אין טענה חילופית של התובע לאשם כלשהו של הנתבעת, ככל שהשלב בסולם לא נשבר.

5.         כסבור הייתי שאין לייחס משקל משמעותי למסמכים הרפואיים שבפניי. בפעם הראשונה בו טען התובע לשלב בסולם שנשבר היה שעה שהגיש טופס תביעה לקביעת נכות. רק אז הוא ציין כי "בזמן העבודה עמדתי על סולם מורכב מעץ פתאום נשברה רגלו של הסולם עליו עמדתי. כתוצאה מכך אני נפלתי ידי השמאלית התכפלה (כך!) מתחת לגופי ונשברה בנוסף לעוד מכה ברגל שמאלית". אכן לחובתו של התובע יצויין כי הוא ייחס את התאונה לשבירת רגלו של הסולם ולא אחד משלביו.

            ועוד תמיכה תינתן לגרסתו של התובע בתצהירו של מנאסרה. אכן הוא לא ראה את קרות התאונה ואולם שעה שהיה במשרדו הגיעו אליו שני עובדים כשהם תומכים בתובע החבול. הם סיפרו לו על קרות התאונה. הוא ראה את סולם העץ כשהוא על הרצפה "ושמתי לב כי אחת השלבים העליונות שבו, שבורה" (סעיף 8).

6.         ואולם גרסה זו של מנאסרה אינה מתיישבת, לכאורה, עם עדות שלו לחוקרי הנתבעת. מטופס גביית העדות עולה כי "הסולם היה תקין... והוא היה אצלנו מספר שנים ואף המשיכו לעבוד על הסולם לאחר המקרה". לכאורה גרסה זו סותרת באורח חזיתי את האמור עד הנה. מנגד עסקינן בתדפיס של גביית עדות כאשר המקור, ממנו ניתן היה ללמוד שמנאסרה חתם על העדות, לא מונח בפניי. ועוד: מתדפיס העדות עולה כי הוא "עמ' 4" ממכלול שלא הונח בפניי. שמא הצגת דוח החקירה במלואו היה מעלה מכלול שיקולים, ולו לזכות התובע.

7.         ועוד נתון צריך לפנים: ממסמכי התובע למל"ל, אף לנוכח הגרסה האמורה של מנאסרה, עולה כי לכל הדעות היו לאירוע עדי ראיה, והם שני עובדים שנכחו במקום ופרטיהם ידועים. העובדה שהתובע לא ראה להביא את תצהיריהם, שוקלת באורח משמעותי לחובתו.

8.         כללם של דברים: הוסמכתי להכריע על דרך הפשרה. משעה ששקלתי מכלול השיקולים האמורים כסבור הייתי, לעניין שאלת החבות, כי יש לזכות את התובע ב- 60% מסכום הנזק שיוכח.

9.         כאמור קיימת מחלוקת לעניין נכותו הצמיתה של התובע. על דרך הפשרה סברתי כי יש לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע עולה לשיעור של 10%. נהיר שיש לה משמעות תפקודית לא מבוטלת. עסקינן בטייח שאין עוררין שיש חשיבות למידת התפקוד של ידו השמאלית. לטעמי יש לאמוד הנכות התפקודית בשיעור של 13%.

10.        עובר לאירוע התאונה היה התובע בן 44. כיום הוא בן 51. ערכו המשוערך של שכרו, לעניין חישוביי, עולה לסך של 4,800 ש"ח. מקובלים עליי עקרונות תחשיבו של ב"כ הנתבעות לעניין אומדן שכרו של התובע בתקופת אי כושרו המלא למשך כחמישה חודשים והנכויות הזמניות שנפסקו לו עד ליום 30.6.05. על בסיס העקרונות האמורים זכאי התובע, בגין תקופת אי הכושר המלא והנכות הזמנית, לסך מעוגל של  37,000 ש"ח.

מיום 1.7.05, ועד היום, ועל בסיס הקביעה האמורה, זכאי התובע לסכום נוסף של 47,000 ש"ח.

11.        על בסיס העקרונות האמורים, וככל שעסקינן בהפסד כושר השתכרות לעתיד, זכאי התובע לסכום מעוגל נוסף של 120,000 ש"ח.

12.        לתובע, כאמור, נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% לאחר תקופה לא מבוטלת של אי כושר מלא ונכויות זמניות. לנוכח כל אלו הוא זכאי בגין נזק לא ממוני לסכום של 40,000 ש"ח.

13.        עוד הנני מכיר בהוצאות עזרת צד ג' בעבר בסכום של 8,000 ש"ח ובהוצאות שונות בעבר בסכום של 5,000 ש"ח. על דרך האומדן, אפסוק לתובע בגין הוצאות אלו לעתיד סכום נוסף של 10,000 ש"ח.

14.        הנה-כי-כן, סך כל נזקי התובע מסתכמים בסך של 267,000 ש"ח. לנוכח שיקולי החבות זכאי התובע ל- 60% מן הסך הנ"ל, דהיינו לסך של 160,200 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את תשלומי המל"ל בסך של 114,591 ש"ח. היתרה המעוגלת נטו עולה לסך של 46,000 ש"ח.

15.        לפיכך הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 46,000 ש"ח בצירוף אגרת תביעה כמתחייב ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% על הסך הנ"ל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה אחרת ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל וניתן יהיה לנקוט בצעדים לשם גבייתם.

16.        המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.